באיטליה מוכרים קפיר כמעט בכל סופר, אז ערבבתי אותו עם שמנת ובדקתי מה יקרה.

ספוילר: יצאה חמאה לקטית מושלמת.

חמאה לקטית היא חמאה שמכינים משמנת שעברה קודם תסיסה באמצעות תרבית חיה, במקרה שלי, קפיר. התסיסה מפתחת טעם עמוק, חמצמצות עדינה וארומה שאין בחמאה רגילה.

וכל האירוע הזה דורש שלושה שלבים:

1. מערבבים 500 מ"ל שמנת להקצפה עם כוס קפיר (או יוגורט יווני) ומשאירים כ-24 שעות בטמפרטורת חדר נעימה, עד שהשמנת מסמיכה ומקבלת ריח חמצמץ וטוב.

2. מכניסים למג׳ימיקס סגור ומפעילים עד שהשמנת נשברת ונפרדת לחמאה ולחובצה. בלי צנצנות, בלי לחבוץ ביד ובלי להשפריץ על חצי מטבח.

3. מסננים ושוטפים את החמאה במים קרים מאוד, תוך לישה עדינה, עד שהמים יוצאים צלולים. כך מוציאים את שאריות החובצה והיא נשמרת טוב יותר.

ומה היתרון לעומת חמאה רגילה?
התסיסה מפרקת חלק מהלקטוז, ורוב הלקטוז שנותר יוצא ממילא עם החובצה. היא גם יוצרת תרכובות ארומטיות שמעניקות טעם עשיר ומורכב יותר. עם זאת, זו לא חמאה נטולת לקטוז, ואין הבטחה לכמות משמעותית של חיידקים חיים במוצר הסופי. מבחינת שומן וערכים תזונתיים בסיסיים היא דומה לחמאה רגילה, היתרון המרכזי הוא התסיסה, הטעם ולעיתים גם סבילות טובה יותר.

בשלב הלישה אפשר להוסיף מלח, שום, עשבי תיבול, פלפל שחור, גרידת לימון, פפריקה מעושנת או אנשובי.

והתוצאה? חמאה רכה, נעימה, חמצמצה וכיפית.

שלושה שלבים, מג׳ימיקס אחד, ואפס צורך להפוך את המטבח לרפת.