תפריט סגור
  • דף הבית
  • מערכת העצבים כבסיס לריפוי עמוק במחלות כרוניות
    •

מערכת העצבים כבסיס לריפוי עמוק במחלות כרוניות

*נכתב על ידי ענת פרנק בשיתוף עם ד"ר לוסיאנה פרונסקי M.D

מערכת העצבים כבסיס לריפוי מחלה כרונית: עצב הואגוס, תזונה מותאמת וכלים לשיקום

אחת הסיבות המרכזיות לכך שתהליכי ריפוי ממחלות כרוניות נתקעים, גם כאשר נעשה “הכול נכון”, היא התעלמות מתנאי יסוד:
מצב מערכת העצבים.
אנשים רבים משקיעים בתזונה, תוספים, פרוטוקולים וטיפולים מתקדמים, אך הגוף שלהם נשאר במצב הישרדות. במצב כזה, גם ההתערבות המדויקת ביותר מתקשה לייצר שינוי יציב.

מערכת העצבים אינה רק מערכת של סטרס או רגש. היא שכבת שליטה ביולוגית עמוקה שמנהלת עיכול, דלקת, חיסון, שינה, מטבוליזם ותיקון רקמות. כאשר היא אינה מווסתת, הגוף מפנה משאבים להישרדות. כאשר היא מתייצבת, נוצר חלון פיזיולוגי שבו ריפוי יכול להתרחש.

מהי דיסרגולציה של מערכת העצבים
דיסרגולציה של מערכת העצבים האוטונומית מתארת קושי במעבר גמיש בין מצב עוררות לפעולת התאוששות. הגוף נתקע או בעוררות יתר מתמשכת, או בתשישות עמוקה, ולעיתים נע בין שני הקצוות.

בעוררות יתר נראה לרוב שינה לא רציפה, דריכות, דופק גבוה, רגישות לגירויים, עיכול איטי, תגובתיות גבוהה למזון ותוספים, כאב מתגבר ותחושת מתח פנימי.
בתשישות עצבית נראה עייפות כבדה, ערפול מוחי, ירידה בחשק, קושי להתחיל תהליכים, תחושת כיבוי ורגישות קיצונית לשינויים.

שני המצבים מונעים מהגוף להיכנס למצב תיקון עמוק, גם אם כל שאר התנאים “נראים נכונים”.

מדוע מערכת עצבים לא מווסתת מחזיקה מחלה כרונית
לגוף יש סדר עדיפויות ברור. כאשר הוא מזהה איום, הוא מפעיל מנגנוני הישרדות: ערנות, תגובה חיסונית חדה, זמינות אנרגיה מיידית וכאב שמכריח עצירה. במקביל, הוא מצמצם משאבים מעיכול עמוק, בניית רקמות, ניקוי דלקת ושיקום מערכתי.

במצב כזה, דלקת הופכת לכרונית, העיכול נחלש, המיטוכונדריה נשחקת, ומופיעים תסמינים כמו עייפות, כאב, מחלות אוטואימוניות וחוסר איזון הורמונלי. זה אינו כשל של טיפול כזה או אחר, אלא של תנאי הרקע שבו הגוף פועל.

עצב הואגוס כציר מרכזי בוויסות דלקת וחוסן

עצב הואגוס הוא אחד הצירים המרכזיים במערכת העצבים האוטונומית. הוא מחבר בין גזע המוח לאיברים חיוניים, ובראשם מערכת העיכול והלב. זהו נתיב תקשורת דו־כיווני, שמעביר מידע מהגוף למוח ומהמוח לגוף.

לאורך עצב זה פועל מנגנון ויסות דלקתי שמאפשר לגוף לרסן תגובות חיסוניות מופרזות. כאשר הטון הווגאלי נמוך, היכולת הזו נפגעת, ודלקת נוטה להפוך ממנגנון הגנה זמני למצב כרוני.

המשמעות הקלינית היא שמערכת העצבים אינה רק “מגיבה” למחלה, אלא משתתפת פעילה בקביעת עוצמתה, משכה ויכולת הגוף לצאת ממנה.

מעולה שאת שמה על זה את האצבע – זה אכן חסר קריטי במאמר, וההשלמה הזו מעמיקה אותו לרמה פיזיולוגית-קלינית גבוהה.

להלן הרחבה מוכנה להטמעה במאמר באתר, כתובה באותו קו שקט, מדויק ולא שיווקי, ללא מראי מקום בגוף הטקסט (אותם נוסיף בסוף כהפניות).

עצב הואגוס, הטחול והוויסות החיסוני

הקשר הישיר בין מערכת העצבים לדלקת כרונית

אחד המנגנונים המרכזיים שממחישים עד כמה מערכת העצבים אינה “רק מגיבה” למחלה אלא שותפה פעילה בוויסות חיסוני, הוא הקשר בין עצב הואגוס לבין הטחול.

הטחול הוא איבר מפתח במערכת החיסון. הוא משמש מאגר של תאי חיסון, אתר סינון של פתוגנים, ומוקד לייצור ולהפרשה של מולקולות דלקתיות, בראשן ציטוקינים פרו-דלקתיים. פעילותו אינה אוטונומית לחלוטין, אלא נתונה לבקרה עצבית.

עצב הואגוס, דרך מסלול עצבי-חיסוני מוגדר, מווסת את פעילות הטחול. כאשר המסלול הזה פעיל ומתפקד, הוא משמש כבלם פיזיולוגי על מערכת החיסון, ומונע תגובה דלקתית מופרזת.

המנגנון האנטי-דלקתי העיצבי
במצב של תפקוד תקין, עצב הואגוס מעביר אותות שמפעילים מסלול אנטי-דלקתי דרך המערכת העצבית והחיסונית. המסלול הזה מדכא ייצור והפרשה של ציטוקינים פרו-דלקתיים, ובראשם TNF-alpha, שנחשב לאחד ממדדי הדלקת המשמעותיים והמשפיעים ביותר בגוף.

TNF-alpha הוא לא רק “עוד מדד מעבדה”. הוא מולקולה מרכזית שמניעה דלקת מערכתית, משפיעה על חדירות כלי דם, על רגישות לכאב, על תפקוד מיטוכונדריאלי, ועל האופן שבו מערכת החיסון מגיבה לאורך זמן. עלייה כרונית ב-TNF-alpha קשורה למחלות אוטואימוניות, מחלות דלקתיות של המעי, עייפות כרונית, תסמונות כאב ומצבים נוירו-דלקתיים.

כאשר עצב הואגוס אינו מתפקד כראוי, הבלם הזה משתחרר.

מה קורה כשוויסות הואגוס נפגע
במצב של דיסרגולציה עצבית, האות הווגאלי שמרסן את פעילות הטחול נחלש. כתוצאה מכך, מערכת החיסון נוטה להפריש יותר ציטוקינים פרו-דלקתיים, ובראשם TNF-alpha, גם בהיעדר איום ממשי.

זהו אחד ההסברים לכך שבמחלות כרוניות רבות נמדדים ערכי דלקת מוגברים, גם כאשר אין זיהום פעיל ברור. הדלקת אינה נובעת בהכרח מגורם חיצוני, אלא מחוסר יכולת של מערכת העצבים לעצור את התגובה החיסונית בזמן.

במצב כזה, הגוף נכנס ללולאה בעייתית:
מערכת העצבים אינה מווסתת
המערכת החיסונית פועלת בעוצמה יתרה
הדלקת עצמה מעמיסה עוד יותר על מערכת העצבים
והיכולת לצאת מהמעגל נפגעת

זו אחת הסיבות לכך שטיפולים אנטי-דלקתיים, תרופתיים או תזונתיים, לעיתים משיגים הקלה חלקית בלבד אם אינם מלווים בשיקום ויסות עצבי.

המשמעות הקלינית
הבנה זו משנה את נקודת המבט על דלקת כרונית. במקום לראות בה רק תוצר של “בעיה חיסונית”, ניתן לראות בה תוצאה של תקשורת לקויה בין מערכת העצבים למערכת החיסון.

כאשר הווגוס אינו מצליח לווסת את הטחול, הגוף מאבד את אחד ממנגנוני הבקרה החשובים ביותר שלו. לכן, עבודה על ויסות מערכת העצבים אינה רק כלי להפחתת סטרס, אלא התערבות ישירה בציר הדלקתי.

בהקשר זה, מדדים כמו TNF-alpha אינם רק סמן למחלה, אלא עדות לפגיעה במנגנון ויסות עמוק יותר. ריפוי יציב דורש לא רק לדכא את הדלקת, אלא לשקם את היכולת של הגוף לווסת אותה בעצמו.

חיבור לתזונה ולתהליך השיקומי
תזונה אנטי-דלקתית, גם כשהיא מדויקת מאוד, מתקשה להשפיע לאורך זמן כאשר מערכת העצבים ממשיכה לשדר איום. לעומת זאת, כאשר הווגוס מתחיל לתפקד, אותה תזונה מקבלת אפקט עמוק יותר, משום שהגוף מסוגל לעצור ייצור דלקתי עודף.

מכאן נובע העיקרון השיקומי:
ויסות עצבי אינו תוספת לתהליך הריפוי, אלא תנאי שמאפשר למערכת החיסון לחזור לאיזון.

 

HRV כמדד לאיזון עצבי (Heart Rate Variability – שונות בקצב הלב)
שונות בקצב הלב היא מדד שמשקף את יכולת מערכת העצבים לעבור בין עוררות למנוחה. HRV נמוך לאורך זמן משקף מערכת פחות גמישה, בעוד HRV יציב יותר מעיד על יכולת התאוששות טובה יותר.

עם זאת, זהו מדד הקשרי. הוא מושפע משינה, תזונה, סטרס רגשי, מחזור, מחלה חריפה ועוד. לכן יש לראות בו כלי למעקב מגמה ולא ציון יומי או יעד להשגה.

תזונה מותאמת כתמיכה בוויסות מערכת העצבים
תזונה תומכת ריפוי אינה רק שאלה של “מה לאכול”, אלא של איך המזון משפיע על תחושת הבטיחות הפיזיולוגית של הגוף.

יציבות אנרגטית
תנודות חדות ברמות סוכר ואינסולין הן סטרס עצבי. עבור חלק מהאנשים, תזונה שמפחיתה עומס פחמימתי ומייצבת את האותות המטבוליים מפחיתה גם דלקת ותגובתיות עצבית. הדיוק אינו בכמות הפחמימות אלא ביציבות שהן מאפשרות.

שובע אמיתי והימנעות מתת אכילה
תת אכילה היא אחד הגורמים החזקים ביותר להעלאת סטרס. כאשר הגוף אינו מקבל מספיק אנרגיה וחומרי בנייה, הוא מעלה קורטיזול ואדרנלין, פוגע בשינה ומחמיר דיסרגולציה עצבית. ריפוי מחייב שובע, לא רק משמעת.

מינרלים כבסיס להולכה עצבית
הולכה עצבית תקינה תלויה בנתרן, אשלגן, מגנזיום ויסודות קורט נוספים. חסר בהם עלול להתבטא בעייפות, הפרעות שינה, דופק לא יציב ותחושת חוסר שקט. הדיוק נעשה לפי תגובה קלינית ולא לפי נוסחה אחידה.

עיכול לפני מורכבות
כאשר העיכול חלש, גם מזון איכותי עלול להפוך לעומס. במצבים של רגישות, עדיף להתחיל בפשטות, מזון צפוף תזונתית וקל לעיכול, ולהוסיף מורכבות רק כאשר הגוף מראה יציבות.

הימנעות ממזון אולטרה־מעובד
גם כאשר הוא “דל פחמימה”, מזון תעשייתי, ממתיקים ותוספים מרובים עלולים לשמר דריכות עצבית, לפגוע בשובע ולהגביר תגובתיות. מזון אמיתי הוא חלק בלתי נפרד משיקום עצבי.

כלים לשיקום מערכת העצבים לצד דיוק תזונתי

נשימה איטית ומכוונת
נשימה עם נשיפה ארוכה ורכה יותר מהשאיפה מאותתת למערכת העצבים על בטיחות. תרגול קצר יומי, ללא מאמץ, יכול לשמש כלי איפוס פשוט ועקבי.

אור בוקר וחושך בערב
חשיפה לאור טבעי בשעות הבוקר והפחתת אור מלאכותי בערב מסנכרנות את השעון הביולוגי ומייצבות את הציר העצבי־הורמונלי. ללא עוגנים אלו, גם תזונה מדויקת מתקשה לפצות.

תנועה מתונה ועקבית
תנועה יומיומית בעומס נמוך עד בינוני משדרת בטיחות למערכת העצבים. בתקופות רגישות, עדיף “מעט כל יום” מאשר אימונים שמייצרים תגובת נגד.

הפחתת ערימת סטרסורים
שילוב של שינוי תזונתי חד, צום, אימונים קשים, משבר רגשי ושינה לא יציבה יוצר עומס מצטבר. שיקום מחייב בחירה מודעת של משתנה אחד לשינוי, וייצוב שאר המרכיבים.

קשר, גבולות ותחושת מוגנות
מערכת העצבים מגיבה לא רק לאוכל ואור, אלא גם לעומס רגשי, קשרים ותחושת ביטחון. עבודה על גבולות ותמיכה רגשית אינן “רכות”, אלא ביולוגיה של ריפוי.

לסיכום
דיסרגולציה של מערכת העצבים אינה תוספת לשיח על מחלה כרונית, אלא מנגנון יסוד שמכריע אם הגוף יישאר בהישרדות או ייכנס לריפוי. עצב הואגוס, הציר הנוירו־אימוני והקשר לתזונה מסבירים מדוע שיקום עצבי משפר את יעילות כל התערבות אחרת.

כאשר משלבים דיוק תזונתי עם כלים שמייצרים תחושת בטיחות פיזיולוגית, הגוף מקבל את התנאים שהוא זקוק להם כדי לעכל, לווסת דלקת ולהתחיל להחלים.

*נכתב על ידי ענת פרנק בשיתוף עם ד"ר לוסיאנה פרונסקי M.D

מקורות והפניות

  1. Tracey, K. J.
    The inflammatory reflex.
    Nature, 420(6917), 853–859, 2002.
    מאמר יסוד המתאר את הקשר בין מערכת העצבים האוטונומית, עצב הואגוס וויסות דלקת.

  2. Pavlov, V. A., & Tracey, K. J.
    The vagus nerve and the inflammatory reflex—linking immunity and metabolism.
    Nature Reviews Endocrinology, 8(12), 743–754, 2012.
    סקירה מקיפה על המסלול הכולינרגי האנטי־דלקתי והשלכותיו הקליניות.

  3. Bonaz, B., Sinniger, V., & Pellissier, S.
    Anti-inflammatory properties of the vagus nerve: potential therapeutic implications of vagus nerve stimulation.
    Journal of Physiology, 594(20), 5781–5790, 2016.
    סקירה על גירוי עצב הואגוס והשפעתו על מחלות דלקתיות ואוטואימוניות.

  4. Bonaz, B. et al.
    Chronic vagus nerve stimulation in Crohn’s disease: a 6-month follow-up pilot study.
    Neurogastroenterology & Motility, 28(6), 948–953, 2016.
    מחקר קליני חלוצי המדגים השפעה של נוירומודולציה וגאלית על מחלה דלקתית כרונית.

  5. Koopman, F. A. et al.
    Vagus nerve stimulation inhibits cytokine production and attenuates disease severity in rheumatoid arthritis.
    Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS), 113(29), 8284–8289, 2016.
    מחקר מבוקר על ויסות דלקת דרך מערכת העצבים.

  6. Thayer, J. F., & Lane, R. D.
    A model of neurovisceral integration in emotion regulation and dysregulation.
    Journal of Affective Disorders, 61(3), 201–216, 2000.
    בסיס תיאורטי לקשר בין HRV, ויסות עצבי ובריאות פיזיולוגית.

  7. Thayer, J. F., Åhs, F., Fredrikson, M., Sollers, J. J., & Wager, T. D.
    A meta-analysis of heart rate variability and neuroimaging studies.
    Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 36(2), 747–756, 2012.
    חיבור בין מדדי HRV לפעילות מוחית וויסות אוטונומי.

  8. Lehrer, P. M., & Gevirtz, R.
    Heart rate variability biofeedback: how and why does it work?
    Frontiers in Psychology, 5, 756, 2014.
    סקירה יישומית על ביופידבק, נשימה וויסות עצבי.

  9. Zaccaro, A. et al.
    How breath-control can change your life: a systematic review on psychophysiological correlates of slow breathing.
    Frontiers in Human Neuroscience, 12, 353, 2018.
    סקירה שיטתית על השפעת נשימה איטית על מערכת העצבים.

  10. Paoli, A. et al.
    Beyond weight loss: a review of the therapeutic uses of very-low-carbohydrate ketogenic diets.
    European Journal of Clinical Nutrition, 67(8), 789–796, 2013.
    סקירה על השפעות מטבוליות ודלקתיות של תזונה קטוגנית.

  11. Forsythe, C. E. et al.
    Comparison of low-fat and low-carbohydrate diets on circulating fatty acid composition and markers of inflammation.
    Lipids, 43(1), 65–77, 2008.
    קשר בין תזונה דלת פחמימה לסמני דלקת.

  12. Picard, M., McEwen, B. S., Epel, E. S., & Sandi, C.
    An energetic view of stress: focus on mitochondria.
    Frontiers in Neuroendocrinology, 49, 72–85, 2018.
    חיבור בין סטרס, מערכת העצבים, תפקוד מיטוכונדריאלי ומחלה כרונית.

  13. Rawls, B.
    Unlocking Lyme: Myths, Truths, and Practical Solutions for Chronic Lyme Disease.
    Vital Plan Publishing, 2017.
    גישה תאית־מערכתית למחלה כרונית ולתמיכה בצמחי מרפא.

מתויג ,,,,,
דילוג לתוכן